דברים פרק א

פרשת דברים פרק א

מיקום גאוגרפי: סוף ספר במדבר, פרשת מסעי. כתוב בפרק ל"ה פסוק א':
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ",
וכן בפסוק האחרון של הפרשה:
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (ל"ו, י"ג).

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל..."

מיקום:
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה, מוֹל סוּף, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב."

לשיטת רש"י: המיקום הוא עבר הירדן. ההמשך הוא רמז לכל המקומות שחטאו בהם לפני ה'.

מיקום:
"אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ."

לרש"י: גם תוכחה – כמה זמן יכלה לקחת להם הדרך, ובסוף לקח להם ארבעים שנה.

תאריך:
"וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" – א' בשבט, 37 ימים לפני פטירתו של משה, כמו שמתרגם אונקלוס:
"וַהֲוָה בְּאַרְבְּעִין שְׁנִין, בְּחַד עֲסַר יַרְחִין, בְּחַד לְיַרְחָא..."
הוא כותב חודש 11, שזה חודש שבט.

מצב ביטחוני:
"אַחֲרֵי הַכּוֹתוֹ אֵת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי."

כמו שאומר רש"י – היו במצב ביטחוני טוב, ולכן יכול להוכיח אותם עכשיו.

מיקום:
"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר."

מי הכותב?
עד ספר דברים הלשון היא: "וידבר ה' אל משה לאמור", בלשון שלישי.
בספר דברים נשמע שמשה רבנו כתב אותו, כמו שכתוב: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה", וכן: "ואתחנן אל ה'".

האברבנאל מסביר זאת בהקדמה לספר דברים:
"...כי הנה לא כתב הוא ע"ה אותם הדברים מעצמו. כי איך יכתוב דבר מעצמו בתורת האלהים? אבל כתיבת זה כולו הייתה מפי הגבורה ככל דברי התורה. כי הסכים הקב"ה על ידו, וישרו בעיניו דברי הציר הנאמן. ולכן אמרם למשה, וסידר כתיבתם על ידו, והוא מפי הגבורה כתבם, לא מפי עצמו.
ועל זה אמרו במסכת בבא בתרא (פרק קמא) על שמונה פסוקים מ'וימת משה' עד סוף התורה – שכל התורה הקב"ה אומר ומשה כותב, ואותם שמונה פסוקים היה הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע...
ונאמר שכל ספר משנה התורה הזה, עם היות שמשה רבנו ע"ה אמרו כשדיבר לישראל – הנה הייתה כתיבתו מפי הגבורה. ולא הייתה כתיבתו ממשה עצמו, ר"ל מדעתו בלי ציווי ומאמר אלוהי, כי אם בנבואתו – כיתר דברי התורה כולם. ואין ספק ע"ז, מהיותו ביאור, שהנה עשאו משה מעצמו כשדיבר אל העם, וכתב אותו בדבר ה', במילות האלוהיות אשר שמע ממנו יתעלה.
והנה ארבעת החומשים הראשונים בלשון שלישי, והספר הזה בלשון עצמו, לפי שהוא סיפור אלוהי מפי משה – ולכן נכתבו מלשונו."

"בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" – היה אפשר לומר שהביאור הוא מה שהוא עומד להגיד להם, אבל לשון "ביאור" משמעה משהו אחר.
רש"י מביא מהתנחומא: "בשבעים לשון פירשהּ להם". זה הרבה להספיק ב־37 יום.

ממשיכה התורה – המטרה:
"בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵיכֶם, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם."

ממשיכה התורה את הנושא של השופטים, ומשה אומר כמה היה קשה להיות שופט.
שאלה: מה העניין של זה לכאן?
תשובה: משה ממשיך לתאר את חטא העגל והמרגלים – שזה מה שעיכב אותם מלהיכנס לארץ ישראל בדרך הקצרה ותוך מספר ימים בודדים.

וחטא המרגלים היה ע"י אותם שלקח משה, כמו שכתוב:
"וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים, וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם."

מדוע חשוב ללמוד את ספר דברים

ספר דברים הוא הספר החמישי והאחרון בחומש, והוא שונה מיתר ארבעת הספרים של התורה בסגנונו ובתכליתו. במקום לתאר אירועים היסטוריים חדשים, ספר דברים מציג נאומים של משה רבנו – דברי פרידה שנאמרים לעם ישראל ממש לפני כניסתו לארץ כנען.

זהו ספר של חזרה – "משנה תורה" – אך החזרה שבו אינה סתם חזרה טכנית, אלא העמקה, פרשנות והטעמה של ערכים נצחיים. משה מלמד את העם מהי משמעות החיים תחת הנהגה אלוקית בארץ ישראל, כיצד יש להקים חברה מוסרית, צדקית וקדושה.