דברים פרק א

פרשת דברים – דברי מוסר וחיזוק לפני הכניסה לארץ

קודם כול, אנחנו רואים שהפרשה כולה היא מוסר – אין בה מצוות של ה'; כולה היא חזרה אל העבר שהם עברו, כדי לחזק את עם ישראל ולהוכיח אותם בצורה כל כך ישרה ויפה, לפני שמשה רבנו מתחיל לדבר על המצוות ולפני שנכנסים לארץ.

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן".

אז משה מתחיל לדבר איתם על המיקום של עם ישראל:
"בַּמִּדְבָּר, בָּעֲרָבָה, מוּל סוּף, בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב".

הדבר הראשון שהוא מדבר איתם עליו – הוא מוכיח אותם. אפשר לומר:
"אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ".

הוא אומר להם שהזמן שייקח מהר חורב (הר סיני) הוא אחד עשר יום.
זאת אומרת – קיבלו את התורה, שהו שם זמן מה, ומשם – 11 ימים לארץ, צ’יק־צ’ק.

אבל משה אומר לעם ישראל:
"ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר:
פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו – בָּעֲרָבָה, בָּהָר, וּבַשְּׁפֵלָה, וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם – אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן,
עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל, נְהַר פְּרָת.
רְאֵה, נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ – בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם, לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".

ואז תקרבו אליי כולכם ותאמרו:
"נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְיָשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָּבָר – אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבוֹא אֲלֵיהֶן".

"וַיֵּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר, וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ".

אז משה מסכים לשלוח אנשים,
אבל נשים לב שכתוב:
"וְהֵשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר אֵת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ".

לא להביע דעה אם הם יכולים או לא, אם הם חזקים או חלשים,
אלא מאיפה לעלות.

ומשה מסכים:
"וַיֵּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר".

נשים לב:
בספר במדבר אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא אומר למשה לשלוח אנשים:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר:
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

ופה, בספר דברים, זה משלים את הסיפור – שעם ישראל ביקש את זה, וזה היה טוב בעיני משה, וה' נתן לו רשות.

עם ישראל מקבל חיזוק להיות דבוק בה', להאמין בו.
אין "אנחנו לא יכולים", "הם חזקים", "אנחנו חלשים".
"ובַּדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם".

אנחנו עם ה'.
מכאן אפשר ללמוד: כל בן אדם רוצה להרגיש ביטחון, אבל יש פעמים שהמציאות היא שמשהו באמת חזק מאיתנו. אז החידוש פה הוא – זה נכון, זה באמת חזק יותר, אבל זה לא הנושא בכלל.
אתה עם ה', אתה דבוק בו – זה הביטחון.